Le texte Le vocabulaire Les révisions
Peah
Daf 35b
משנה: נֶאֱמָנִין עַל הַחִטִּים וְאֵינָן נֶאֱמָנִין לֹא עַל הַקֶּמַח וְלֹא עַל הַפַּת. נֶאֱמָנִין עַל הַשְּׂעוֹרָה שֶׁל אוֹרֶז וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עָלָיו בֵּין חַי בֵּין מְבוּשָׁל. נֶאֱמָנִין עַל הַפוּל וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עַל הַגְּרִיסִין בֵּין חַיִין בֵּין מְבוּשָׁלִין. נֶאֱמָנִין עַל הַשֶּׁמֶן לוֹמַר שֶׁל מַעֲשֵׂר עָנִי וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עָלָיו לוֹמַר שֶׁל זֵיתֵי נִיקּוּף הוּא. נֶאֱמָנִין עַל יֶרֶק חַי וְאֵינָן נֶאֱמָנִין עַל הַמְבוּשָּׁל אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ דָבָר מְמוּעָט שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹצִיא מִלָּפַּסּוֹ.
Traduction
On ajoute foi aux pauvres pour le froment (455)S'ils disent que c'est la dîme des pauvres, ou de leurs autres droits, on les croit., mais non pour la farine, ni pour le pain (456)Ce n'est pas l'usage de le leur donner ainsi.. On les croit pour l’orge (ou riz) lorsqu’il est encore dans les épis, mais non lorsque ce blé est en grains, soit cru, soit cuit. On les croit pour les haricots, mais non pour la farine qui en proviendrait et formerait des boulettes, soit crues, soit cuites. On accueille comme vraie l’assertion du pauvre lorsqu’il dit, pour de l’huile, qu’elle provient de la dîme qui lui est due; mais on ne le croit pas, lorsqu’il dit qu’elle provient de son glanage (457)Littéralement: extraite des olives obtenues en secouant l'arbre, en le battant, contre son habitude. A l'araméen NKF (Is 10, 34) (la quantité serait trop petite, pour qu’il y ait lieu d’en fabriquer). On ajoute foi au pauvre lorsqu’il dit que tel légume vert cru est à lui, mais non s’il est cuit, à moins qu’il y en ait peu, car c’est l’habitude des maîtres de maison (en cas d’oubli) de prélever parfois sur la marmite pour le pauvre.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נאמנין על החטים. לומר של לקט ושכחה ופאה הן או של מעשר עני שניתן לי אבל אין נאמנין לומר קמח ופת זה הוא שנותן לי שאין דרך לחלק לעניים מתנות אלו קמח ופת:
נאמנים על השעורה של אורז. שבולת של אורז א''נ קודם שנכתש במכתש להסיר קליפתו נקרא שעורה ולאחר דישה בעודו בקליפתו דרך הוא לחלקו לעניים אבל אין נאמנין עליו בין חי בין מבושל לומר שכך ניתן להם.
נאמנים על הפול. שניתן להם קודם שנטחנו בריחים.
ואין נאמנין על הגריסין לאחר שטוחנו בריחים של גרוסות להסיר קליפתן נקראו גריסין ואין דרך ליתן להם כך:
נאמנים על השמן וכו'. שכן דרך לחלק מעשר עני בשמן:
ואין נאמנין עליו לומר של זתי ניקוף הוא. לאחר שמוסקין הזתים חובטין העניים להשיר את הנשאר וזהו שלהם וניקוף מל' כנוקף זית ואין דרך לעשות מהן שמן מפני שדבר מועט הוא ולפיכך אין נאמנין:
גמ' מהו שיהא נאמן לומר חטים ניתן לי ועשיתי אותן קמח וכו'. וקאמר דבהא פשיטא ליה להתנא שהוא נאמן ולא הוה צריך תו למיתני להא דהא קתני נאמנין על החטים:
היו הכל יודעים שרוב בנ''א מכנסו לקט. כלומר שהן מכניסין הלקט לעצמן ונותנין להעניים קמח או פת בשבילם אפי' כן אינו נאמן לומר קמח או פת ניתן לי לפי שלכתחילה אין זה מצות לקט אלא העניים מלקטין את השבלים:
תני בתוספתא. ריש פ''ד.
ודכוותיה. אם הוא מקום שנהגו להיות מוסקין זתי ניקוף לדורכן ולעשות שמן מפני שמצוי שם הרבה נאמן ג''כ לומר שמן זה של זתי ניקוף הוא שהכל הולך אחר מה שנוהגין כן:
מתני' נאמנים על ירק חי. שניתן להם מעשר עני דירק חייב במעשרות מדרבנן.
ואין נאמנין על המבושל. שאין דרך ליתן מעשר עני מן המבושל אא''כ אם היה דבר מועט ולפעמים ששכחה הבה''ב מלעשר ומעשר מן המבושל שבקדרה:
מלפסו. כמו האלפס שהיא מחבת גדולה:
משנה: 35b נֶאֱמָנִים עַל הַלֶּקֶט וְעַל הַשִּׁכְחָה וְעַל הַפֵּיאָה בִּשְׁעָתָן וְעַל מַעֲשֵׂר עָנִי בְּכָל שְׁנָתוֹ וּבֶן לֵוִי נֶאֱמָן לְעוֹלָם. וְאֵינָן נֶאֱמָנִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת נוֹהֲגִין כֵּן.
Traduction
On ajoute foi aux assertions des pauvres, lorsqu’ils déclarent que tel fruit fait partie du glanage, de l’oubli, ou de la pea (450)''Et la dîme n'est pas due; comp. (Halla 1, 2)'', aussi longtemps que dure la moisson; pour la dîme des pauvres, ils sont dignes de foi chaque année où celle-ci est due (3ème et 6ème). Aux lévites on ajoute toujours foi (pour la 1ère dîme); mais, bien entendu, seulement pour les objets qu’il est d’usage de leur remettre (451)Voir le suivant..
Pnei Moshe non traduit
מתני' נאמנים. העניים לומר חטים הללו של לקט שכחה ופאה הן ופטורין מן המעשרות:
בשעתן. בשעת זמן הגרנות:
בכל שנתו. בשנה שלישית ובשנה ששית שמעשר עני נוהג בהם:
ובן לוי נאמן לעולם. לומר של מעשר ראשון הוא לפי שנוהג בכל שנה ולא חיישינן שמא לא הפריש מהן תרומת מעשר דכי היכי דלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר:
אלא על דבר שכן דרך בנ''א להיות נוהגין כן לתת להם ולא על דבר שאין דרך בנ''א לתת להם כיוצא בו כדמפרש במתני' דלקמן:
הלכה: עַד אֵיכָן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא עַד מָקוֹם שֶׁדַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וְלָבִיא בוֹ בִיּוֹם. מַעֲשֶׂה וְהֶאֱמִין רִבִּי לַחֲמִשָּׁה אַחִין בַּחֲמִשָּׁה כּוֹרִין שֶׁל חִטִּים. וְאֵיפְשָׁר כֵּן אֶלָּא מִיכָּא צִיבְחָר וּמִיכָּא צִיבְחָר כּוֹרָא סְלַק.
Traduction
Jusqu’à quel endroit du champ peut-on ajouter foi aux pauvres, lorsqu’ils prétendent avoir enlevé de là le blé qu’ils ont? Jusqu’à l’endroit, répond R. Hanina, où le propriétaire à l’habitude d’aller et dont il revient le même jour (452)C'est assez près pour aller et revenir le même jour en faisant la cueillette. Les pauvres vont jusque là pour glaner.. Ainsi, il arriva à Rabbi d’ajouter foi aux assertions de 5 frères pauvres, affirmant leurs droits sur 5 cours divers (grandes mesures) de froment. Mais se peut-il qu’en un jour on puisse glaner une telle quantité sur place et revenir? Non, mais en enlevant un peu çà et là, cela représente pour chacun la valeur d’un cour (soit ensemble 5 cours).
Pnei Moshe non traduit
גמ' עד איכן. עד איזה מקום נאמנין לומר שמשם הביאו מתנותיהן.
עד מקום שדרכו לילך ולבא בו ביום. ויותר מכאן אין נאמנין שאין דרך לטרוח אחר זה אלא עד מקום שיכול לחזור ולבוא בו ביום:
ואיפשר כן. בתמיה ומי נתן להם כ''כ:
אלא מכא ציבחר. מעט מכאן ומעט מכאן עד שקבצו חמשה כורים:
כד הוא סלק ר' אליעזר דרומיה. כשעלה לכאן ר' אלעזר מדרום הקשה לפני ר' יוסי אם מתני' דר''א היא. הך מילתא דפלוגתא דר''א וחכמים שמיה בתוספתא דמעשר שני פ''ג:
רִבִי לָֽעְזָר דְּרוֹמָיָה בְּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נֶאֱמָן עַל הַשֵּׁנִי נֶאֱמָן עַל הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵין אָדָם עוֹשֶׂה בִּדְבַר עֶרְוָה. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל תְּרוּמָה גְדוֹלָה כָּךְ לֹא נֶחְשַׁד בֶּן לֵוִי עַל תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה מַתְנִיתִין אָמַר כֵּן וּבֶן לֵוִי נֶאֱמָן לְעוֹלָם.
Traduction
R. Eliezer Dromia (du midi) demanda en présence de R. Yossé: l’enseignement de notre Mishna n’est-il pas conforme à l’avis de R. Eliezer, puisqu’il dit ailleurs que, si l’on est digne de foi pour la 2ème dîme (non soupçonné de la garder), on l’est aussi pour la première (453)Selon les autres sages, le degré de confiance n'est pas sujet à l'extension. Si donc ici on croit le pauvre, de façon à soustraire certains produits à la première dîme, c'est un avis conforme à R. Eliezer seul.? Non, répondit R. Yossé, cet avis est conforme à l’opinion de tous, et il y a ici une distinction à établir en ce que l’on ne commettrait pas le tort grave de donner aux pauvres sans avoir prélevé la dîme (454)Voir ci-après, (Demai 4, 5) fin.. A ce propos, R. Eliezer dit au nom de R. Oshia: de même que l’on ne soupçonne pas les simples Israélites de consommer indûment ce qui est réservé comme prélèvement sacerdotal (teruma), de même l’on ne soupçonne pas les lévites de ne pas dire la vérité au sujet du prélèvement sur la dîme (ou 100ème). Aussi, ajoute R. Oshia, notre Mishna dit-elle bien: ''aux lévites on ajoute toujours foi'' (y compris ce droit).
Pnei Moshe non traduit
ראה אותו שהפריש מע''ש נאמן על הראשון דברי ר''א וחכ''א נאמן על הראשון נאמן על השני נאמן על השני אינו נאמן על הראשון. כך היא כתובה בתוספתא כ''י על הקלף ישן אשר לפני וכך הובאה לקמן בפ''ד דדמאי בהלכה ד'. ובתוספתא דפוס יש ט''ס וטעמייהו דרבנן משום דמעשר ראשון צריך ליתנו ללוי ומעשר שני יכול הוא בעצמו להעלותו לירושלם ולאוכלו הלכך הנאמן על הראשון הוא דנאמן על השני אבל הנאמן על השני אינו נאמן על הראשון ור''א סבר דכיון שראו אותו שהפריש מעשר שני כפי חשבון אחר שהופרש בתחלה המעשר ראשון אמרינן מסתמא כבר הפריש מעשר ראשון והשתא קאמר נימא מתני' דקתני בן לוי נאמן לאמר מעשר ראשון הוא ואע''פ שאין אנו יודעין אם הפריש ממנו תרומת מעשר כר' אליעזר מיתוקמא דס''ל אינו חשוד על הראשון ואע''פ שצריך הוא להוציא מידו ואינו שלו כמעשר שני דאלו לרבנן הא אמרי דאינו נאמן על הראשון מפני שאינו שלו וה''נ לא יהא בן לוי נאמן על תרומת מעשר מכיון שצריך ליתנו לכהן:
א''ר יוסי ד''ה היא. מתני' דשנייא היא הכא שאין אדם עושה בדבר ערמה. כצ''ל כלומר שאין חושדין אותו שמערים הוא בדבר ולא יפריש ממנו תרומת מעשר וכן א''ר אלעזר בשם ר' הושעיא כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר לפי שהוא בעון מיתה כמו תרומה גדולה:
מתני' אמרה כן. כלומר מלישנא דמתני' גופה דייקינן דלא שייכא הא לפלוגתא דר''א וחכמים דקתני ובן לוי נאמן לעולם בכל שנה ואפי' בשנה שאין בה מע''ש ולא ראינו שהפריש מע''ש משלו דנאמר כיון שהפריש לשני מאמינין לו גם על הראשון כדר''א אלא לעולם הוא נאמן ומטעמא דאמרן:
רִבִּי מָנָא בְּעִי וּבֶן לֵוִי נֶאֱמָן לְעוֹלָם אֲפִילוּ בִשְׁבִיעִית.
Traduction
R. Mena demanda: les croit-on toujours sur paroles, même dans l’année du repos agraire (où la dîme n’est pas due)?
Pnei Moshe non traduit
ואפי' בשביעית. מי אמרינן דאפי' בשביעית שאין בה מעשרות נאמן הוא לומר זהו מקודם שביעית היא או לא ולא איפשטא:
אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא נֶאֱמָן בֶּן לֵוִי לוֹמַר מַעֲשֵׂר בָּרוּר הוּא לְפוֹטְרוֹ מִן הַשֵּׁנִי. אֲבָל בְּאוֹמֵר נִיתָּן לִי אוֹ בְּאוֹמֵר מִשֶּׁלּוֹ הֵן אֵינָן נֶאֱמָנִין דּוּ מַתְנִיתָא אֵינָן נֶאֱמָנִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נוֹהֲגִין כֵּן. כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵינָן נֶאֱמָנִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נוֹתְנִין כֵּן.
Traduction
On peut ajouter foi aux lévites, répondit R. Aboun bar Hiya, lorsqu’ils déclarent que ces fruits sont de vraie dîme (première), et cette affirmation peut le dispenser de la 2ème dîme; mais, si un lévite dit que cela lui a été donné, ou lui appartient (de son champ), on ne le croit pas. Mais la Mishna n’emploie-t-elle pas un pléonasme en disant: ''il est bien entendu qu’on leur ajoute foi seulement pour les objets qu’il est d’usage de leur d’ordinaire? '' En effet, il faut supprimer ce dernier mot.
Pnei Moshe non traduit
מעשר ברור הוא. יודע אני שזה הבעה''ב הפריש מעשרותיו כראוי וזהו ברור ואף לפוטרו ממעשר שני הוא נאמן:
אבל באומר ניתן לי. כלומר שאומר סתם ניתן לי זה מעשר הראשון או באומר משלו הן מתבואה שלו שאף הלוי צריך להפריש מעשרות משלו ובזה אין נאמנין לפוטרו ממעשר שני:
דו מתני'. כלומר דהוא ג''כ נלמד ממתני' אינן נאמנין אלא על דבר שבנ''א נוהגין כן ונוהגין ליתן מעשר ראשון בתחילה וא''כ אינו יכול להעיד על מעשר שני אם אינו ברור לו כן:
כיני מתני' וכו'. כלומר דאין נאמנין אנן תנינן במתני' וקאי על בן לוי וכדאמרן לענין מעשר שני וגם על רישא דמתני' והלכך קתני אין נאמנין לכלול את כולן:
Peah
Daf 36a
משנה: אֵין פּוֹחְתִין לָעֲנִייִם בְּגוֹרֶן מֵחֲצִי קַב חִטִּים וְקַב שְׂעוֹרִים. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חֲצִי קַב. קַב וָחֵצִי כּוּסְמִין וְקַב גְּרוֹגְרוֹת אוֹ מְנָה דְּבֵילָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר פְּרָס. חֲצִי לוֹג יַיִן רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר רְבִיעִית. רְבִיעִית שֶׁמֶן רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר שְׁמִינִית. וּשְׁאָר כָּל הַפֵּירוֹת אָמַר אַבָּא שָׁאוּל כְּדֵי שֶׁיִּמְכְּרֵם וְיִקַּח בָּהֶם מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת:
Traduction
Lorsqu’on donne la part des pauvres en grange, on ne donne pas moins d’un demi cab de froment, ou d’un cab d’orge (460)A chacun. Voir Babli, Eruvin 29a.; même pour ce dernier, on ne donne, selon R. Meir, qu’un demi cab. Pour le coriandre, c’est un cab et demi; pour les figues sèches et pressées, un cab ou le poids d’un mané; selon R. aqiba, la moitié suffit. Pour le vin, c’est un demi-loug; selon R. aqiba, c’est le quart. Pour l’huile, c’est le quart; selon R. aqiba, c’est le huitième. Quant aux autres fruits, il faut en donner suffisamment au pauvre, pour qu’au cas où il les vend, il ait de quoi manger deux fois.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין פוחתין לעניים בגורן. כשמחלקין מעשר עני בגורן אין נותנין לכל עני ועני פחות משיעור זה דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו תן לו כדי שבעו:
כוסמין. חטה מדברית ומחמשת המינין הוא:
גרוגרות. תאנים יבשים ולאחר שנדרסים בעיגול קרוין דבילה ושוב אין נמכרין במדה אלא במשקל להכי תני מנה ומנה הוא משקל מאה דינרין והדינר משקל ששה מעים ומשקל המעה ט''ז גרגרי שעורה בינונית:
פרס. חצי מנה והלכה כת''ק ובשאר כל הפירות כאבא שאול ולא נאמרו דברים הללו אלא למחלק מעשר עני בגורן אבל המחלק מעשר עני בתוך ביתו מחלק כפי רצונו ולא נתנו בו חכמי' שיעור והכי תנינן בתוספתא פ''ד:
משנה: מִידָּה זוּ אֲמוּרָה בְּכֹהֲנִים וּבִלְוִיִּם וּבְיִשְׂרָאֵל הָיָה מַצִּיל נוֹתֵן מֶחֱצָה וְנוֹטֵל מֶחֱצָה. הָיָה מְמוּעָט נוֹתֵן לִפְנֵיהֶן וְהֶן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן.
Traduction
La règle prescrite l’est à égal titre pour les sacerdotes, les lévites, ou les Israélites (qui sont pauvres). Si un propriétaire, avant de donner la part des pauvres, désire en réserver pour ceux qu’il protège, il peut garder une moitié et répartir l’autre moitié; s’il en a peu, il le leur remet et leur abandonne le partage.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מדה זו. השיעור שאמרנו אין פוחתין לעני:
אמורה בכהנים ובלוים ובישראל. כל אחד מהם שיש לו מעשר עני לחלק בגורן לא יפחית מזה השיעור:
הלכה: תַּנִּי רוֹבַע אוֹרֶז כּוֹלָה תַּבְלִין לִיטְרָא יֶרֶק שְׁלֹשֶׁת קַבִּין חֳרוּבִין חֲצִי לוֹג יַיִן רְבִיעִית שֶׁמֶן. עֲשָׂרָה אֱגוֹזִין חֲמִשָּׁה אֲפַרְסְקִין שְׁנֵי רִימּוֹנִין וְאֶתְרוֹג אֶחָד. מַה טַעְמָא וְאָֽכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ. תֵּן לוֹ כְדֵי שׂוֹבְעוֹ. חִזְקִיָּה שְׁאַל לְאָבוֹי מְנָא אִילֵּין שֵׁיעוּרָיָא אָמַר לָהֶן אֲהֶן צְרָרָא סְמַךְ הָדָא בִּרְתָּא. רִבִּי חֲנַנְיָה הֲוָה יְתִיב קוֹמֵי רִבִּי אִלַּי וְהוּא אֲמַר טַעֲמִין וְהוּא סְתַר. אֲמַר טַעֲמִין וְהוּא סְתַר אֲמַר לֵיהּ לָא בְּלַן מִיסְתּוֹר אֶלָּא מִבְנֵי.
Traduction
On a enseigné qu’il faut prélever un quart de cab sur le riz, un poids infime (ou 20ème de cab (461)C'est le 8ème du litre. Cf. Baba Batra 89 c.) sur les épices; la valeur d’un litre, ou loug, sur les légumes verts; 3 cabs pour les caroubiers, la moitié d’un loug pour le vin, un quart de cette mesure pour l’huile, dix sur les noix, cinq sur les pêches, deux sur les grenades, et enfin un cédrat sur ceux qu’on recueille. Et pourquoi tout cela? C’est qu’il est écrit (Dt 26, 12): ils mangeront à vos portes et seront rassasiés; il faut donc leur donner suffisamment de quoi se rassasier (462)Siffri sur le Dt, section Ki-thabo.. Hiskia demanda à Abayé: sur quoi se fondent ces diverses mesures? (D’après quel système sont-elles rangées?) Il lui répondit (évasivement): Pourquoi cette motte de terre est-elle placée auprès du cyprès. (Question posée pour ne pas répondre). Comme R. Hanania se trouvait assis devant R. Ila et qu’il lui présentait des arguments, son interlocuteur les renversait; chaque fois qu’il avançait des preuves, l’autre les réfutait. Il ne veut pas boulh renverser, fut-il répliqué, mais il reconstruit à l’aide de ses raisonnement.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בברייתא:
כולה תבלין. כולה היא עוכלא הנזכרת בכל מקום.
אמר להן אהן צרדא סמך הדא ברתא. ברתא כמו ברדא באותיות המתחלפין והן מיני עופות כדאמרי' בא''ט דף ס''ב צרדא שרי ברדא אסיר וסימנך בר מיניה וכלומר שהשיב לו להן אהן וכו' ה''ז דומה למסורת העופות שנמסר לחכמים בקבלה דוגמא לאהן צרדא שהוא סמוך ודומה להדא ברדא ואפי' כן זה מותר וזה אסור שכך קבלו חכמים וה''נ כן שכך קבלו חכמים לשיעורין אלו ואין לך לשאול מנין להם:
והוא אמר טעמין. ר' אלי היה אומר טעמים לאלו השעורין ור' חנניה היה סותר הכל:
לא בלן. כמו בהלין ולישנא קלילא היא כדרך הש''ס הזה כלומר לא באלו הדברים לסתור הטעמים אלא מיבני לבנות ולקיים אותן דאף בטעם כל דהו סגי שהרי שיעורין אלו נמסרו לחכמי' כך:
הלכה: מַהוּ שֶׁיְּהֵא נֶאֱמָן לוֹמַר חִיטִּים נִיתַּן לִי וְעָשִׂיתִי אוֹתָן קֶמַח. חִטִּים נִיתַּן לִי וְעָשִׂיתִי אוֹתָן פַּת. פְּשִׁיטָא לֵיהּ שֶׁהוּא נֶאֱמָן. הָיוּ הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁרוֹב בְּנֵי אָדָם מַכְנִיסוֹ לֶקֶט אֲפִילוּ כֵן אֵינוֹ נֶאֱמָן. 36a תַּנִּי רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִהְיוֹת דּוֹרְכִין אֶת הָעוֹלֵלוֹת יְהֵא עָנִי נֶאֱמָן לוֹמַר יַיִן זֶה שֶׁל עוֹלֵלוֹת הוּא. וְדִכְווָתֵיהּ מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִהְיוֹת מוֹסְקִין זֵיתֵי נִיקּוּף יְהֵא הֶעָנִי נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁמֶן זֶה שֶׁל זֵיתֵי נִיקּוּף הוּא.
Traduction
Peut-on ajouter foi à ses paroles lorsqu’il dit: ''j’ai reçu, il est vrai, du froment, mais j’en ai fait de la farine'' ou ''j’ai reçu du froment dont j’ai fait du pain''? Est-il digne de foi? Evidemment, il doit l’être (car, il s’agit là d’une hypothèse bien naturelle). Mais, si tout le monde sait que la plupart des habitants ne font que recueillir du glanage (pour le moudre et le donner plus tard), on n’ajoute pourtant pas foi à ses paroles (c’est trop tard). On a enseigné, selon R. Juda: dans les localités où l’on a l’habitude de mettre tout au pressoir, y compris les olelot, on peut ajouter foi au pauvre, lorsqu’il dit, du vin qu’il possède, que cela provient de ses olelot. De même, l’on a enseigné (458)Comp. (Halla 3, 9): dans les endroits où il est d’usage de recueillir même les olives isolées (en secouant l’arbre), on peut croire le pauvre lorsqu’il dit de son huile qu’elle provient de ces olives isolées (exemptes de toute redevance). Reprise. On ajoute foi au pauvre lorsqu’il dit que tel légume vert cru est à lui (459)Il faut se rappeler que même ces produits sont soumis par les sages aux droits de la dîme. Voir (Maasserot 1, 4), mais non s’il est cuit, à moins qu’il y en ait peu, car c’est l’habitude des maîtres de maison (en cas d’oubli) de prélever parfois sur la marmite pour le pauvre.
הלכה: רִבִּי יוֹנָה פּוֹתֵר מַתְנִיתָא בְּיוֹתֵר מִכְּשֵׁיעוּר הָיָה מַצִּיל נוֹטֵל מֶחֱצָה וְנוֹתֵן מֶחֱצָה אֲבָל בִּכְשֵׁיעוּר הוּא נוֹתֵן לִפְנֵיהֶן וְהֶן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן. רִבִּי חִזְקִיָּה פּוֹתֵר מַתְנִיתָא בִּכְשֵׁיעוּר בִּיקֵּשׁ לְהַצִּיל נוֹטֵל מֶחֱצָה וְנוֹתֵן מֶחֱצָה שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁנּוֹטֵל מֶחֱצָה וְנוֹתֵן מֶחֱצָה נַעֲשֶׂה דָּבָר מוּעָט הוּא נוֹתֵן לִפְנֵיהֶן וְהֶן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן.
Traduction
Selon R. Yona, il faut ainsi interpréter l’avis de la Mishna: lorsque le propriétaire donne au-delà de la mesure prescrite légalement, et qu’avant de distribuer la part des pauvres il désire en réserver pour ceux qu’il protège, il peut garder une moitié et répartir l’autre moitié; mais s’il ne prélève que la mesure précise (473)En ce cas, la moitié ne suffirait pas., il la leur remet et leur abandonne le partage. Selon R. Hiskia, au contraire, la règle de la Mishna dit à l’inverse: lorsque le propriétaire donne seulement la mesure précise et peut protéger quelques pauvres, il doit dans ce but, distribuer le tout en deux moitiés; et, comme par cela même il ne répartit qu’une faible part, il doit la leur remettre et la laisser partager par eux.
Pnei Moshe non traduit
היה מציל. היה רוצה להציל מהמעשר עני קודם שיחלק כדי ליתן לקרובו עני:
נוטל מחצה ונותן מחצה. יש לו רשות ליטול המחצה ולהצניע בשביל קרובו העני ונותן מחצה הנשאר לשאר עניים כפי השיעור הנזכר במתני' דלעיל:
היה לו דבר מועט. מילתא באנפי נפשה היא. שאם העניים מרובין הן ואין לו ליתן לכאו''א כפי שיעור האמור שהמעשר עני שלו הוא דבר מועט לפי אותן העניים נותן את הכל לפניהם והן מחלקין ביניהן.
גמ' ר' יונה פתר מתני'. להא דקתני היה מציל נוטל מחצה פתר לה דמיירי שהיה לו מעשר עני הרבה ביותר מכשיעור לפי העניים דשכיחי שם לבוא אל הגורן דבהא הוא דהתירו להיות מציל מחצה לקרוביו העניים ונותן מחצה הנשאר ויש בה עוד כשיעור לחלק לכאו''א להעניי' אחרים כדפרישית במתני':
אבל בכשיעור. שאין לו אלא כשיעור לחלק להעניים דשכיחי בזה לא התירו להיות מציל לקרוביו אלא הוא נותן לפניהם לכל העניים:
והן מחלקין ביניהן. כלומר דניתן חלק לכאו''א כשיעור שאמרו והאי מחלקין ביניהן לאו דוקא היא אלא איידי דקתני הכי באידך מ''ד נקט נמי הכא בהאי לישנא דכשיש כשיעור מחלק הוא בעצמו לכאו''א ואגב שיטפא דלקמן היא והשתא לפי האי פתרא מתפרשא סיפא דמתני' למילתא באנפי נפשה כדפרישי' במתני':
ר' חזקיה פתר מתניתא בכשיעור. ולדידיה סיפא דמתני' היה לו דבר מועט אהיה מציל קאי וה''ק שאם בקש להציל ואע''פ שאין כאן אלא כשיעור לכל העניים דשכיחי לבא אפ''ה יש לו רשות להציל קודם שיבואו ונוטל מחצה להצניע לקרוביו ונותן מחצה להאחרים ואם שמתוך כך שנטל מחצה נעשה בהמחצה הנשאר דבר מועט שאין בו כשיעור ליתן לכאו''א הוא נותן לפניהם והן מחלקין בעצמן ביניהן דהואיל ואין יכול לקיים השיעור שאמרו חכמים אינו יכול לחלק להם אלא הן מחלקין ביניהן בשוה.
אִילֵּין דְּבֵית אַסִּי בִּשְּׁלוּן יֶרֶק אִנְשׁוּן מְתַקְּנֵיהּ סְלַק גַּמְלִיאֵל זוּגָא וְתַקְּנֵיהּ מִן גַּוְא לָפַּסָּא.
Traduction
Les disciples de l’école d’Assaï cuisaient d’ordinaire les légumes verts; et, comme ils avaient oublié à ce sujet de prélever la dîme, Gamliel Zouga la rétablit et prit du pot la part du pauvre (cela confirme l’avis signalé par la Mishna).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אלין דבית אסי בשלון ירק אנשון מתקנתיה. שכחו מלתקנו מעשר עני ובא גמליאל זוגא ותיקן להם מתוך האלפס שבשלו ונתן לעניים. ומייתי ראיה דלפעמים אירע כך ולפיכך נאמנים על דבר מועט:
אָמַר רִבִּי מָנָא תַּנְיָא אַרְבַּע לִיטְרִין.
Traduction
Selon l’enseignement de R. Mena, il faut prélever sur les légumes pour la part des pauvres la valeur de 4 litres.
Pnei Moshe non traduit
א''ר מנא מנה ארבע ליטרין. כצ''ל וכן הוא בכתובות פ''ה בהלכה י'.
תַּנַּי הַמְסַבְּבִים עַל הַפְּתָחִים אֵין נִזְקָקִין לָהֶן לְכָל דָּבָר. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וּבִלְבַד דְּלֹא יִפְחוֹת לֵיהּ מִן אגרון דִּילֵיהּ.
Traduction
On a enseigné (478)''Tossefta, sur Pea 4; Babli, Baba Batra 9a - Dans certaines éditions, le P.7 commence plus bas.'' qu’à l’égard de ceux qui vont mendier d’une porte à l’autre, l’on n’est pas tenu de donner sur tout (479)Comme ils vont de porte en porte, un peu suffit.. Toutefois, ajoute R. Yona, il ne faut pas lui donner moins de la valeur d’une pièce de monnaie (480)Il y a peut-être lieu d'établir quelqu'analogie entre l'expression du texte ARGADON et le verbe ergazomai travailler. Frankel lit: argurion.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ד.
אין נזקקין להן לכל דבר. לא לחילוק מעשר עני ולא להא דתנן לקמן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וכו' שהרי מסבבין על הפתחים ומקבלין מכאו''א.
ובלחוד דלא יפחות ליה מן ארגדון שלו. ובלבד שלא יפחתו לזה העני מן הרגליות שלו כפי אשר מורגל כדדרשינן מדי מחסורו אשר יחסר לו:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר וְכֵן לְעֵירוּב. אָמַר רִבִּי חִינְנָא הָדָא דְתֵימַר בְּיַיִן אֲבָל בְּשֶׁמֶן מְעָֽרְבִין בּוֹ מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. תַּנִּי מְעָֽרְבִין בְּחוֹמֶץ מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. תַּנִּי מְעָֽרְבִין בְּשֶׁמֶן מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כְּדֵי לִטְבּוֹל בְּיֶרֶק הַנֶּאֱגַד שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. רִבִּי יִצְחָק עֲטוֹשָׁיָא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם דּבֵי רִבִּי יַנַּאי אֲפוּנִין חַייִן מְעָֽרְבִין בָּהֶן מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. לְמִי נִצְרְכָה לְרִבִּי מֵאִיר שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְהֵן מַסְרִיחִין אֶת הַפֶּה אֶין מְעָֽרְבִין בָּהֶן. דָּג מְלִיחַ מְעָֽרְבִין בּוֹ. בָּשָׂר מְלִיחַ מְעָֽרְבִין בּוֹ. בָּשָׂר חַי דְּתַנֵּינָן הַבַּבְלִייִם אוֹכְלִים אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חַי מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתָּן מְקוּלקֶלֶת. רִבִּי יוּדָן בְּעִי הָדָא כלקירא הוּא וְאִילֵּין כּוּתָאֵי אָֽכְלֵי מִינָהּ חַייָה הִיא מְעָֽרְבִין בָּהּ. שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת בְּשֵׁם רַב פְּעָפוּעִין וְגֻדְגָּנִיּוֹת וַחֲלוּגְלוּגוֹת מְעָֽרְבִין בָּהֶן. בְּעוּן קוֹמֵי הֵיידָן וִינּוּן אָמַר לוֹן קַקּוּלֵי וְהִנְדְּקִיקֵי וּפַרְפָּחִינֵי.
Traduction
La même distinction, ajoute R. Eleazar, entre les sages et R. aqiba, a lieu pour la cérémonie de l’eruv, ou mélange des distances (463)''Voir notre t. Ier, p. 389 et note. Selon les uns, il faut un demi-loug; selon Akiba, un quart suffit.''. Ce qui vient d’être dit, remarque toutefois R. Hinena, ne s’applique qu’au vin, tandis qu’en fait d’huile il faudrait, pour l’eruv, la quantité que l’on emploie à préparer deux repas. On a enseigné que l’on peut faire l’eruv avec du vinaigre, s’il y a la quantité nécessaire à deux repas, ainsi qu’avec de l’huile, s’il y a la quantité nécessaire à deux repas. Selon R. Jérémie au nom de R. Samuel bar Isaac, il faut qu’il y en ait de quoi tremper la verdure en bottes pour deux repas. R. Isaac Atishia dit devant R. Zeira au nom de l’école de R. Yanaï: on peut contracter l’eruv à l’aide de fèves crues, ou certain légume vert (464)Ce même terme est employé plus haut, (3, 3), dans le sens de pois, mais plus loin, en (Kilayim 3, 2), on établit la distinction entre les 2 espèces de AFOUNIM, les uns de graines, les autres de légumes verts. Voir même série, (Eruvin 3, 1) ( 20d)., pour qu’il y en ait la valeur de deux repas. Mais, d’après quel rabbi est-il nécessaire d’énoncer cela? D’après R. Meir; car, l’on pourrait supposer (selon son avis, de se servir d’objets crus pour l’eruv) qu’en raison de la mauvaise odeur dont s’imprègne la bouche de celui qui consomme ladite espèce de légumes crus, il n’est pas permis d’en tirer parti pour accomplir l’eruv (il a don fallu le dire). On peut se servir de poisson salé, ou de viande salée (465)Mishna, Ve partie, (Menahot 11, 7), pour l’eruv; quant à la chair crue, on a enseigné que les Babyloniens en mangent, parce qu’ils ont le goût perverti (cela suffit à l’autoriser pour l’eruv). R. Yudan allant plus loin, dit: on peut se servir pour cela de salicorne (christe marine, cuit) que les Cuthéens mangent cru. Samuel bar Shilath dit au nom de Rab: on peut se servir pour contracter l’eruv, de glouterons (466)Babli, Eruvin 28d. Les Italiens la nomment: petrossillo savatico. et Pline, 22, 22, la place parmi les plantes médicales., de pourpier (467)Voir ci-après, (Sheviit 9, 1) Comp. même série, Eruvin 50c., où ce passage se retrouve. (ou portulac) et de coriandre (468)Voir Babli, Berakhot 57b. On lui donne parfois le sens de cerise.. Que faut-il entendre, demanda-t-on, par ces trois espèces (469)Dès lors, les rabbins eux-mêmes avaient besoin d'expliquer les termes techniques du Talmud.? Elles correspondent, fut-il répondu, à ces trois termes (grecs et arabes) la caucali'' (470)Plante potagère en Grèce, très-vulgaire., la mélilote (471)Le mot du texte est probablement melilotus indica. et une plante arabe (472)''A ce mot Freytag dit: '''' vide portulaca herba (Gol. Ex Beith). '''' C'est en effet l'étymologie de '''' pourpier ''''.''.
Pnei Moshe non traduit
וכן לעירוב. כל אלו השיעורין מערבין בהן כפי שמנו חכמים לשיעור מעשר עני בכולן.
הדא דתימר ביין. שיעורו לעירוב בחצי לוג כשיעורו במעשר עני.
אבל בשמן צריך שיהא בו כדי לאכול מזון שתי סעודות וכדתני בתוספתא דעירובין פ''ו מערבין בחומץ וכו' והכי תני התם היין כדי לשתות בו מזון ב' סעודות והשמן כדי לוכל בו מזון ב' סעודות והחומץ כדי לטבל בו מזון ב' סעודות וחצי לוג יין היינו כדי לשתות בו מזון ב' סעודות רביעית לכל סעודה:
אפונין חיין. שלפעמים דרך לאכלן חיין:
למי נצרכה לר''מ. דברי ר''מ שנויין בתוספתא שם ארשב''א פעם אחת היינו יושבין לפני ר''מ בערדסקיס ואמר אחד עירבתי בבצלים והושיבו ר''מ בד''א. שאסור לו לצאת ולזוז מד' אמותיו לפי שאינו עירוב דקסבר ר''מ אין מערבין בבצלים מפני שהאוכלן יוצא ריח רע מפיו ואינן בכלל האוכלין שמערבין בהן ולהכי קאמר דלא נצרכה לדבי ר' ינאי לומר שמערבין באפונין חיין אלא לר''מ שלא תאמר הואיל והן מסריחין את הפה כשאוכלן חיין אין מערבין בהן כדרך שאין מערבין בבצלים קמ''ל דבהני אף ר''מ מודה בהו דמ''מ מזון איקרו:
בשר חי. נמי מערבין בו כהא דתנינן בפ' שתי הלחם חל יוה''כ להיות ע''ש שעיר של יו''כ והוא של מוסף שנאכל לכהנים נאכל לערב ואע''פ שאין יכולין לבשלו בשבת ולא ביה''כ הבבליים אוכלים איתו כשהוא חי מפני שדעתן מקולקלת והתם גריס מפני שדעתן יפה שאינם קצים לאכול הבשר כשהוא חי ומיהת אשכחן דאיכא דאכלי חי ולפיכך מערבין בו.
הדא בלקירא. מין עשב והוא איבלא דדנא. בריש פ''ז דבכורות הבליון והלפתן:
כך היא גי' הערוך: ואין דרכו להאכל חי ולפיכך בעי הואיל דאמרת מערבין בבשר חי מכיון דאיכא דאכלו חי וא''כ הדא אובלא דדנא כיון דהאלין כותאי אכלין חיה מינה יהא מותר נערב בה.
פעפועין וכו'. כדמפרש ואזיל.
היידון אינון. מה הם.
קקולי בל' ארמי לפעפיעין. והנדקוקי לגודגדניות ופרפחיניה לחלגלוגות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source